בחזרה לאיזון

כל מערכת אקולוגית שואפת לאיזון.
מהמאקרו למיקרו – מהג'ונגל הפראי הגדול, אוקיינוס בלתי נגמר, שמורת טבע נקודתית, ועד לאורגניזם ספציפי, עץ, פרח, אדמה, להקת חזרי בר, וכמו כן, גם גוף האדם.

חוויית החיים שלי, היא שאני חלק מרשת חיים אחת גדולה, שאני חלק ממערכת אקולוגית שמנסה לשמור על איזון.

בתוך הגוף שלי ובחיי היומיום שלי – אני מנסה להקפיד לשמור על איזון – לנוע בשלל צורות, לנוח, לישון מספיק, לאכול בצורה שמיטיבה לתפישתי, לעשות דברים שאני אוהבת, לבלות עם אנשים שאני אוהבת. לפעמים אני מרגישה שיש לי מעט או יותר מדי מדברים מסויימים, ואז אני שמה לב שזה משפיע על מצבי הנפשי והגופני. למשל אם יש לי מעט מדי שעות שינה – אני עייפה ופחות סבלנית, או למשל אם חוויתי זמן רב בחברה, ארגיש עצבנות או חוסר עניין, ואז אבין שיש לי צורך לבלות זמן שקט עם עצמי, אם אכלתי יותר ממה שהקיבה שלי יכולה להכיל – אני ארגיש כבדות, קשיים בעיכול, אולי גזים, תחושת חנק קלה ואולי אף כאב.

לא הלכתי ללמוד במוסד אקדמי אין לי דוקטורט או תואר, אבל בשש השנים האחרונות בחיי, עסקתי ללא הרף בלימודי הקשבה אינטנסיביים. הקשבה לגוף שלי, לנפש שלי, לנפש ולגוף של אחרותים, הקשבה לקולות מסביבי, מכאניים וטבעיים, הקשבה לפעימות האדמה, לאיוושות הרוח, לטפטוף הגשם, לרעמים, הקשבה להשתקפות רכס הרים על מי הכינרת, הקשבה לגלים שוצפים, לציוצים שונים של ציפורים, יללות קרובות ומרוחקות של תנים, געייה של פרות, קולות של ריסוסים, מכוניות, זמזום של מכשירי חשמל, צחוק ובכי, צעקות, גניחות, קולות העולם, קולות החיים.

בתוך תוכי, הגוף שלי רוצה להגיע לאיזון. וכתלמידה וכמורה ליוגה – אני מנחילה זאת שוב ושוב לתלמידי ולעצמי. האיזון קודם כל מגיע מתוכי. כך אני מנסה לשכנע את עצמי – כשאני מרגיש חסרת אונים אל מול שינויים שגדולים ממני.

יש לי חלום ובו אני מצליחה להביא איזון גם לסביבה שלי, לארץ שבה אני חיה, לכדור הארץ כולו.
חלום גדול.
כי נעם, בעצם, היא לא רק נעם. היא חלק מרשת חיים אחת גדולה. חלק ממערכת, מארג, היא שזורה בכל והכל שזור בה.וכדי שנעם תרגיש איזון – המערכת כולה צריכה להתאזן.

יש לי מחשבה מייאשת – שזה לא יצליח לקרות. שהעולם אבוד, או שלכל הפחות – האנושות אבודה.

+++אני לא אלוהים, ואני גם לא בטוח מי זו או מה זו אלוהים.
אבל לפעמים אני מניחה שאלוהים היא פשוט החיים, היא הכל והיא בכל דבר, היא כוח הגדילה של הצמחים והיא הכוח שמפעים את הלבבות.
ונניח שבכל אחת ואחד ודבר יש אלוהים, אז גם בי קצת.+++
אני רוצה לשתף אתכם במחשבה לעשייה רדיקלית לאיזון. יכול להיות שחלקכם תתנגדו אליה ממש – ועדיין, חשוב לי להביא אותה אל העולם. אני חושבת שדעתי חשובה, ואם היה בי את הכוח הפוליטי המדיני ליישם אותה, זה אחד הדברים הראשונים שהייתי מקיימת.++
צמצום ילודה – האטה ועצירה של קצב ההתרבות של המין האנושי.

התפוצצות אוכלוסין אנושית הוא מצב שבו כמות האוכלוסייה האנושית עולה על כושר הנשיאה, המשאבים והתשתיות של אזור מסוים, בעקבות כך עלולים להיווצר עונימחלות ורעב. בפרספקטיבה ארוכת טווח, מצב זה יכול להיות מוגדר, גם כאשר אוכלוסייה קיימת איננה יכולה להתקיים ללא דלדול מהיר של משאבים שאינם מתחדשים או ירידה של הקיבולת הסביבתית שכבר איננה יכולה לתת עוד תמיכה לאוכלוסייה.

האנושות, מבחינה אבולוציונית יבשה, כביכול נחשבת משגשגת – אנחנו רבים יותר מאי פעם, מתגברים על כל המחלות על ידי שיטות שונות, אנחנו שולטים כמעט על כל היבשה בארץ, ובחלק מהמקומות גם בים ובאוקיינוס, ובאוויר. אפילו לכוכבים אחרים אנחנו מגיעים. הגענו רחוק.
הרחקנו לכת.
התרחקנו מהמקור. מהיבשת בה התפתחנו כולנו (אפריקה), מהאדמה (עליה בנינו כבישים, בניינים, חניונים, מחנות צבאיים, וחרשנו ואנסנו אותה להזין אותנו עוד ועוד ועוד), מחיים שבטיים (לחיים בתאים זוגיים אינדיוידואליסטיים), מהגוף שלנו (שמנסה לעמוד בקצב החיים המודרניים ללא הצלחה), מהאוכל שאנחנו אוכלים (שצומח בסופר ועובר אלפי עיבודים וידיים עד שהוא מגיע לצלחת), מהמים שלנו (שנובעים מצינורות ויש להם טעם כלורי-מתכתי), מהילדים שלנו (שנמצאים רוב שעות היום עם אנשים אחרים שמחנכים אותם ומנחילים להם ערכים), אפילו מהמחשבות שלנו התרחקנו (המסך המסיח זמין מאי פעם). אנחנו בכל פאקינג מקום. בכל פינה, בכל אקלים, בכל מחלה. אנחנו שורדים הכל ואת הכל נשרוד – רק שהכלכלה תמשיך להתעצם עוד ועוד ועוד.

הציויליזציה נותנת את האשליה שיש אין סוף משאבים. שאפשר לנצל הכל ודבר לא ייגמר לעולם. יש מספיק אכול במדפים בסופר, ואפשר להאכיל את כל הנפשות בעולם, יש איפה לגור (קצת יקר, אבל לא נורא!), יש לאן להתרחב, ויש ממה להתלהב, כי בכל מקום יש סופר ותחנת דלק ואנטנה סלולרית.

"פרו ורבו ומלאו את הארץ" לוקה בחסר בעיניי, כשהוא אינו מסביר מתי להפסיק. עד מתי למלא. היכן המכסה? איפה הגבול? מה שמתמלא על גדותיו יוצר יותר נזק מתועלת. וזה בדיוק מה שקורה. החשיבה של הכלכלה היא כזאת: יותר אנשים = יותר צריכה = יותר כסף – ועל כן, כשהכלכלה שולטת בעולם, והיא האלוהים של הרבה אנשים – המסר הוא "פרו ורבו ומלאו את הארץ.", ולא "פרו ורבו ומלא את הארץ, והתייחסו אליה בכבוד ואהבה, והאזינו לקיבולת הנאמדת על הארץ, הים והיבשה, והייתם קשובים למארג החיים וכל חי וחיה, אדם ואדמה".

אני קוראת פה להתעוררות. אני קוראת לשימת לב.
אני קוראת להקשבה. אני מזמינה אותנו להשיב את האיזון ביחד. כי אם לא נעשה את זה ביחד, זה לא יעבוד.

לפעמים, השבת האיזון מצריכה "הקרבה" – אני רוצה להרגיש ערנית ואנרגטית – אז אני אקדיש שעה נוספת לשינה, ו"אקריב" זמן מסך או חיבור עם חברה בטלפון או עוד שעה שיכולתי לעבוד, וגם הפוך – אם אני רוצה לקדם את הביטחון הכלכלי שלי או לתמוך ולהיתמך בחברה, לסמם את המוח, אני עשויה "להקריב" זמן שינה עבור זה ותחושת ערנות ביום למחרת.

מה שאני מנסה לומר כאן – זה שאנחנו צריכיםות לצאת מאיזור הנוחות על מנת לייצר שינוי משמעותי. אנחנו צריכותים להבין שאי אפשר לאכול את כל העולם ולהשאיר אותו שלם.

אני רוצה לקדם חקיקה לצמצום ילודה.
השאיפה שלי היא, שבכל המדינות, התמיכה ועידוד הילודה יפסקו לאלתר, ותתחיל מהפיכה של עידוד אי-ילודה.
אנחנו רגילים לחשוב על רעיון שכזה על דרך השלילה – אך מספיק שנפסיק להמריץ חיובית ילודה של אנשים כלכלית, ונתחיל להמריץ כלכלית אנשים וזוגות שבוחרים לא לייצר עוד ילדים.

אני משוגעת על ילדים. מעציב אותי לחשוב על עולם דל מילדים. אבל זאת האפשרות הכי "קלילה" שאני מזהה שעשויה להביא לשיפור משמעותי באיזון הכלל-עולמי. זה או זה, או שתתנו למגפה הבאה לעשות את שלה.

או שיבוא מבול גדול.או משהו.

אפשר לומר שאני סוג של נביאת זעם. אבל אני מעדיפה לקרוא לעצמי נביאת איזון.
ולא סתם האיזון קשור ישירות לאיבר השמיעה שלנו – האוזניים.
כדי שנוכל סוף סוף להקשיב.


לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *